העמסה מיידית השיטה המקובלת לביצוע שתלים כפי שפותחה ע"י פרופ' ברנמרק בשנות השבעים גרסה כי יש לבצע את השתלים, לקבור אותם בעצם הלסת ולהמתין במשך כחצי שנה עד לקליטתם.
לאחר מכן תבוצע פרוצדורה כירורגית נוספת לחשיפת השתלים ורק לאחר מכן יבוצע השיקום באמצעות כתרים או תותבות.ביום ההשתלה יקבל המטופל תותבת נשלפת ואיתה יאלץ לתפקד במשך זמן הריפוי. מעבר לכך, במקרה והיה צורך לעקור שן, היה נהוג להמתין חצי שנה לאחר העקירה, לבצע שתל, להמתין חצי שנה נוספת ורק אז לשקם.
שיטה זו היתה כרוכה בסבל רב, אי נוחות וזמן ארוך של המתנה.בשנים האחרונות עם התפתחות השתלים הדנטליים והתקדמות בהבנת הקשר בין פני שטח השתל וצורתו המדוייקת לסיכויי הקליטה אנו מסוגלים לבצע עקירות, השתלות ושיקום באמצעות גשרים זמניים ביום ההשתלה עצמה. כלומר לאפשר למטופל לצאת מהמרפאה ביום אחד עם מהמרפאה עם שיניים אסטטיות ותפקודיות.כאשר מקפידים על בחירת מקרים נכונה ועל שיטות עבודה קפדניות ההצלחה בשיטה זו אינה נופלת ולעיתים אף עולה על ההצלחה בשיטה הקונבנציונלית.